חשוב שהורים יכירו את ציוני הדרך העיקריים בהתפתחות שיני ילדיהם. ההמלצה היא  לבחון את פיות הילדים מפעם לפעם כדי לוודא שמספר השיניים תקין, ושאין איחור בהחלפה או בעיה בהתפתחות. איתור מוקדם כזה, באם קיימת בעיה,  יסייע רבות בהענקת הטיפול הנכון, בזמן המתאים.

נציין כאן גיל ממוצע של בקיעת שיניים , אך חשוב לציין שהשונות הנורמטיבית בגילאי הבקיעה גדולה ביותר . למעשה אנו מדברים על טווח של כשנתיים בכל גיל ממוצע המצויין בהמשך. ידוע שישנו הבדל ניכר אצל חלק מהילדים בין הגיל הכרונולוגי (מס' השנים) לבין הגיל הדנטלי (גיל השיניים). פערים אלו הינם תקינים לחלוטין. אין כמעט משמעות בריאותית לגיל הבקיעה, החשיבות העיקרית הינה של סדר הבקיעה.

• גיל 6 חודשים: זהו הגיל הממוצע בו בוקעת השן הראשונה. בדרך כלל שן חותכת  תחתונה.
• עד גיל 3 : כל השיניים הנשירות ("חלביות") צריכות להמצא בפה, 20 במספר, 10 בכל לסת.
• גיל 6 : זהו הגיל הממוצע בו בוקעת הטוחנת הקבועה הראשונה. מספר השיניים גדל  מ-20 ל- 24.
• גיל 7 : הגיל הממוצע בו מתחילה נשירת השיניים והחלפת הנשירות בקבועות..
• עד גיל 13: תהליכי נשירה ובקיעה של שיניים. בסופו של דבר תתחלפנה כל השיניים הנשירות בקבועות. בתקופה זו מתרחשת גם בקיעת הטוחנות הקבועות השניות  ומספר השיניים בפה גדל מ- 24 ל- 28.
• גיל 17: זהו הגיל הממוצע בו בוקעות "שיני הבינה" (הטוחנת הקבועה השלישית).יש לזכור שבמקרה של שן הבינה הבקיעה יכולה להתאחר גם לעשור השלישי בחיים ולעיתים רבות שיניים אלו לא ישלימו את בקיעתן כלל , בשל מנח לקוי או לסת קטנה יחסית לגודל השיניים. אם כל שיני הבינה נמצאות ובוקעות לחלל הפה מספר השיניים בפה גדל  מ- 28 ל- 30.

שאלות שכיחות של הורים לגבי בריאות שיני ילדיהם

מתי כדאי להביא ילד לבדיקה ראשונה במרפאה?

הגיל המומלץ הוא סביב גיל 3 שנים (זהו הגיל בו על פי רוב מסתיימת בקיעת השיניים הנשירות), ביקור כזה יסתכם ברוב המקרים ב"בדיקה שיגרתית" ולא בטיפול ויאפשר הכרות נעימה עם הרופא והמרפאה.
חשוב לציין שאם ישנו חשד לבעיה כלשהיא (חבלה, עששת בקבוקים או תופעות נוספות בשאר רקמות הפה) יש להביא את הילד עוד קודם.

מה ההגיון להשקיע ולטפל בשן "חלבית" שבמילא תנשור בקרוב ותתחלף בשן קבועה?

שיני ה"חלב" משרתות את הילד בשני אופנים. כאשר רק הן מצויות בפה הן אלה המאפשרות תפקוד, בנוסף הן שומרות מקום לשיניים הקבועות שאמורות להחליפן.
שיני ה"חלב" והשיניים הקבועות מצויות בסמיכות זו לזו בלסת. עששת בשן נשירה עלולה להתפתח ובלי טיפול עשויה להגיע ולפגוע בשן הקבועה ש"יושבת" בסמוך אליה. ההמלצה היא לטפל בשן הנשירה ולשמור עליה בפה שכן הזנחה או עקירה של שן כזו עלולה לגרור איבוד מקום ובעיה בשמירת הרווחים המתאימים לשיניים הקבועות.

מה זה איטום חריצים?

מבנה חריצי השן הוא כזה המאפשר הצטברות שיירי מזון וחיידקים והתפתחות עששת. כאשר אוטמים את החריץ ניתן להקטין תופעה זו. האוטם אינו מונע הצטברות מזון בין השיניים או בשטחי השן האחרים ולכן יש להקפיד ולצחצח נכון.
בספרות ישנן דיווחים על כך ש- 90% מהשיניים אשר טופלו באיטומי חריצים היו ללא עששת בעוד שב- 90% מהשיניים שלא טופלו נמצאה עששת.
כיום ההמלצה היא לאטום את חריצי השן הקבועה סמוך למועד בקיעתה.

מהו "גז הצחוק" ומתי כדאי להשתמש בו?

"גז הצחוק" או "נייטרוס" זוהי תערובת של גזים (חנקן דו חמצני וחמצן) הניתנת לילד בזמן טיפול. הכינוי "גז הצחוק" נגזר מההרגשה הטובה שנגרמת בעקבות שאיפת הגז.
לטיפול ב"נייטרוס" מספר יתרונות: הורדת רמת החרדה של הילד,  שיתוף פעולה ונינוחות מצד הילד, מאפשר אבדן של תחושת הזמן ועל כן ניתן לבצע טיפולים ארוכים ומורכבים יותר, וכן מאפשר מעט אנלגזיה (ביטול תחושת כאב) ובמקרים מסוימים ניתן להשתמש בו במקום מתן הרדמה מקומית.

ד"ר הדס כץ-שגיא